תמונה מילדותי: אני יושבת בשעות אחר הצהרים להכין את שיעורי הבית. מתבקשת שוב לענות על רצף של אין ספור שאלות ממוספרות במחברת. הישיבה ההיא, מול המחברת הפתוחה, עולה בי, בכל פעם שמתבקש ממני לבצע מטלה שדורשת התמדה. "תחושת החנק" שנוצרת היא כמעט מיידית, כאילו לפתו בחוזקה את גרוני.
המילים: "משמעת", "התמדה" ו"גבולות" קיבלו אז פרשנות שגויה, בעקבות למידה שגויה.
כיום, כיועצת התפתחות לתינוקות וילדים אני פוגשת את הצורך של הילדים וההורים להכוונה בנושאי גבולות ומשמעת. ומציעה כאן, מבט אחר, שיכול להבהיר להורה את הקושי הרגשי של הילד וכיצד שינוי בנקודת המבט לעבר הסיטואציה יכולה לשנות את תוצאותיה מקצה לקצה.
משמעת פירושה, יכולת לעשות מעברים רגשיים פנימיים, מתוך רצון, בפרק זמן נתון, ואפשרות לחזור על התהליך, בכל פעם, שאני חפצה בכך.
ניקח דוגמה מגן הילדים: כמעט בכל קבוצת פעוטות/ ילדים, ישנם כאלה, החווים קושי ביכולת להסתגל לשינויים ולבצע מעברים מפעילות אחת לאחרת. הקשיים בדרך כלל יבוא לידי ביטוי בזמנים של שינוי במקום, בזמן ומרחב. במעברים אלו נצפה בבכי מוגבר, חוסר נוחות וקושי בתקשורת. אחת הדרכים המקובלות להקל על ההסתגלות היא, ליצור סדר יום ברור, לבצע פעילות בזמנים קצובים, ולהכין את הילד לקראת המעבר, על ידי תיאור המעבר, לפני התרחשותו בפועל.
פשוט לא?!
אך מה קורה כשאין לנו יד מכוונת כמו הגננת בגן? ואין מסגרת שמכתיבה את הקצב והתנאים?
משמעת עצמית, היא היכולת לעשות מעברים רגשיים, מתוך רצון פנימי, ולא מתוך רצון שמוכתב מלמעלה, רצון של מישהו אחר.
בדרך כלל, במהלך הדרך להשגת המטרה שהצבנו לעצמנו, נחווה תקיעות באחד המעברים הרגשיים שלא נצליח לתת לו מענה, וכך לא נוכל להגיע למעבר הרגשי הבא. נחוש שאנחנו נטולי אנרגיה, "העסק לא מניע", גישה לא חיובית, רגש כבוי, כעס, תסכול, חוסר אמונה וכד' . בדרך כלל, הסיבה היא, שהשלב הרגשי לא נסגר ולכן לא בא לידי ביטוי בצורה מלאה. הרגש כלוא.
גבולות פירושם היכולת לעשות מעבר של שלב רגשי בזמן נתון/ מוכתב. בדרך כלל בכדי להתאים את עצמנו לתנאים סביבתיים חדשים. זהו המעבר בין הפנים לחוץ והיכולת לתקשר בינהם בצורה אופטימלית. גבול משמש כתוחם תחושתי למצב רגשי לא מובן, מצב רגשי, שהוא לא ברור לנו, יוצר תחושה של חוסר נוחות וחוסר מיקוד, בלבול. את הבלבול כדאי לפתור באמצעות המשמעת.
אחד הכלים החשובים שעוזרים לילד להירגע ולעשות מעברים רגשיים בקלות יחסית הוא ויסות המערכת התחושתית באמצעות מגעים עמוקים.
טיפים להתמודדות עם ילדים (ולא רק..) בנושא גבולות ומשמעת, בבית ובגן:
יצירת סדר יום ושיגרה יביאו לרגיעה, שקט ויכולת מיקוד . במידה והדברים יתרחשו באקראי וללא הכנה מוקדמת, הסיכון הוא שיובילו לחוסר נוחות ובלבול.
להבהיר לילד את הקשר בין המעבר מא' לב'. כהורה/ מטפל, יש לזכור, תמיד, שבין פעולה לפעולה, יש התמודדות עם שינוי פנימי של תחושה ורגש.
במידה ונתקלתם בקושי במעבר, נסו להבין מהו הרגש שבו שרוי הילד באותו רגע נתון והתעכבו שם. שקפו לילד את הרגש או גלו אמפטיה.
כהורים/ מטפלים, העסוקים עם התמודדות תובענית של חיי היומיום, יש לנו נטיה להכפיף את הרצון שלנו כפתרון האפשרי היחיד. העדיפו שיתוף פעולה עם הילד לעבר מטרה משותפת.
במצבים שנראה שהילד כבר חצה את גבולות המשמעת, ויש לסמנם מחדש, רצוי להשתמש בנוכחות הפיזית שלכם. השתמשו במגעים עמוקים, לעיתים קרובות מאד, ושחקו משחקים בהם אתם אלה הקובעים את החוקים. דוגמא טובה היא משחק "הריתוק". כשהפעוט/ הילד נמצא בשכיבה על הבטן, חבקו אותו חיבוק נוכח ואפשרו לו להשתחרר מאחיזתכם רק באמצעות התקדמות/ זחילה קדימה, ומבלי שאתם משחררים את היד עד להצלחה.
השתדלו לתחום כל פעילות בזמן התחלה ובזמן סיום.
גבולות ברורים בונים את היכולת להתמודד עם המערכת הרגשית. במידה ואתם מגלים קושי, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית.
בהצלחה
יעל